<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שישי ס"ד</h1>
<h2>דף נ.</h2>
כתב הרי"ף שלשה שישבו לאכול אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככר שלו אין רשאין לחלק אלא אחד מברך לכולם. ויש מן הגדולים שפסק שאע"פ שלא אכלו עדיין הואיל והסבו לאוכל אינן רשאין לחלק. והראב"ד כתב שצריך התחלה בכזית. ונראין דבריו. וכתב הר"ם שלשה בני אדם שבאו משלש חבורות אינם רשאין לחלק ואם כבר זמן כל אחד מהם בחבורה שלו רשאין לחלק ואינם חייבין בזמון שכבר זמנו עליהם. הר"ש ביאר זה הפסק בענין זה, שלשה שאכלו משלש חבורות אינם רשאין לחלק, בד"א בשלא קדמו בני החבורה שפרשו אלו מהם וזמנו עליהם, כגון שהיו ארבעה בכל חבורה וחבורה, וכשהלכו אלו נשאר בהם כדי זמון, והפורשים הללו היו צריכין לצאת לשוק קודם שגמרו בני חבורתם לאכול, אבל אם נצטרפו עם בני החבורה לזמון, ואלו לא עמדו שם אלא עד נברך וברוך הוא, ועכשו באין שלשתן לברך כאחת, אין מזמנין שכבר נפטרו בזמון. והראב"ד כתב, שאם שלשה אלו שבאו מן החבורות צריכים ללכת לדרכם, ולא נמנו עמהם שנים הנשארים בכל חבורה וחבורה שעדיין הם רוצים לאכול, ואחר כך אכלו אלו השלשה יחד, אע"פ שלא הסבו ולא קבעו להם מקום, אינם רשאין לחלק, הואיל ואכלו יחד. אבל אם כאשר ראו השנים הנשארים בחבורה שהשלישי רוצה להפרד מהם מהרו וזמנו עליו, אע"פ שהוא אינו רוצה להפסיק, הרי נפטרו מן (המזון) [הזימון], ושוב אין מזמנין, לפי שאלו השלשה לא נועדו יחד תחלה.
